"ניקיון פסח"

אנו ישובים על שרפרף מהוה, דהוי ונמוך קומה, מרגישים גבוהים וחשובים, ודנים בקלילות לא אופיינית, לשבט או לחסד, את כל חפצי חיינו, אלו שנרכשו בעמל, וגם אלו שנתגלגלו לביתנו בדרך לא ידועה.

אט ואט הולכת וגובהת הערימה שעוד רגע קט תועבר לצדקה, ועמה גדלה תחושת ההתחדשות, ההזדכות

והנדיבות שלנו.

כמה קל להיפרד מחפצים, לשנות את סידור הרהיטים, להבריק ולמרק כל פינה בבית ולדמות בנפשנו שהפעם עשינו ניקיון יסודי של ממש.

עברו רק שבועיים מאז החג, הבית עדיין זוהר, מסודר צבוע ומחודש, בעקבותיו אץ לו יום העצמאות ושני מועדים משמעותיים אלו, כאילו חברו יחד והם מגלגלים לפתחנו הזדמנות "לעשות פסח" בתוך נפשנו פנימה

להעז ולהביט באומץ על רקמת חיינו העדינה

זו המגדירה את כולנו, בני אדם באשר הם, ובעדינות למשוך את חוטי אותה רקמה כדי לבדוק האם החוט עדיין קשור

האם אותו שריון הפנטזיה המלווה אותנו כבר שנים, אולי מאז היינו ילדים - להיות טייס, או רופא, או שחקנית, או מדענית, עדיין מתאים

ואולי שריון הפנטזיה כבר התחלף באחר, וזה הישן כבר לוחץ ולא נוח, אבל לא נעים אחרי כל כך הרבה שנים להודות בפני כולם ועוד יותר בפני עצמנו שהפנטזיה כבר לא מעניינת

 שמא זכר העלבון שעלב בנו מאן דהוא, לפני זמן כה רב, וכבר שכחנו על מה ולמה, ועדיין אנו נושאים על גבנו את צלב הנעלבים בגאווה ובגאון, מסרבים להיפרד ממנו, שמא בגין השכחה או הסליחה נראה בעיני עצמנו חלשים

 מה בדבר חלומות של פעם (ואולי "פעם" לא רחוק) האם הם עוד רלוונטיים? חלומות, כמו אנשים - משתנים, מתפתחים, מחליפים צורות, ואולי הגיע הזמן להרשות לעצמנו לחלום חלומות חדשים.. ואולי אפילו להגשים כמה מהם.

 לרענן את רשימת הרצונות - פעמים כה רבות, אנו פועלים מתוך צורך: צריך לעבוד, צריך לבשל, צריך לנקות.... פעם בשנה, רק בפסח מותר להחליף את המילה צריך במילה - רוצה זוהי אינה מטלה פשוטה כלל ועיקר! חכו ותראו! אבל לא נוכל להתחיל ולהגשים את  רצונותינו אם לא נדע מה לדרג את מלאי השווה, חשוב, דחוף - יותר דחוף ישיבה בעבודה? יותר חשוב ללכת עם הילד לאספת הורים? יותר שווה לבלות זמן איכותי וכיפי עם בן/בת הזוג? מותר, אפשר ורצוי לבחון את סדרי העדיפויות ולשנותם, בכל שבוע לתת חשיבות לתחום אחד בחיינו ובכך להקל על רגשות האשמה, האכזבה, הכעס ולהגדיל את תחושות ההנאה, המימוש והמיצוי להגדיר מחדש את סולם העיקר והטפל

- כמה פעמים אנו מוצאים עצמנו מתווכחים ויכוחים מרים עם הילדים/בעל/בוס, על עניינים

טריביאליים וקטנוניים, ומיד אח"כ מצטערים על הזמן המבוזבז והכעס המיותר. (שווה 3 ימי ברוגז בגלל הבלגן בחדר של הילד?) חשוב להזכיר לעצמנו מידי פעם

מהם הדברים החשובים באמת בהם כדאי, שווה

ורצוי להתמקד

בדיוק כמו היכולת לברור ולהשליך את החפצים שלא משרתים אותנו יותר ואולי אף מכבידים ומפריעים לנו במסגרת הניקיון הגדול, כך גם ב"פסח של הנפש", אנו צוללים פנימה ובודקים מה מכל המילים והמראות והזיכרונות וההרגלים וההתנהגויות שאספנו וצברנו ותייקנו במהלך חיינו, כבר אינו שימושי לנו יותר והוא מעיק ומעכב אותנו בהמשך המסע המופלא של חיינו

אמת, יש פחד בפרידה מן המוכר והידוע, אפילו אם הוא לא לגמרי טוב ומיטיב, אך מנגד יש משהו נפלא,

מסעיר ומרגש בגילוי החדש והלא מוכר, והרי זהו בעצם טעם החיים